Sign in. Loading⦠Page 1. Whoops! There was a problem loading more pages. Retrying... June 2016.pdf. June 2016.pdf. Op
כתיבה ,עריכה והבאה לדפוס :לילי הבר ת.ד 17209 .תל אביב 6117102
[email protected] טלפון ,054-4436366 :פקס09-9579540 :
http://cracowassociation.blogspot.co.il/ www.facebook.com/groups/cracowassociation בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל
פתיתים,
גליון ,112יוני 2016איירתשע“ו
זכור עמנו את מחנה הריכוז הגרמני לשעבר פלשוב
המצגת שלנו "לכל איש יש =) Pamiętaj z namiזכור עמנו ( היא מטקס שם" ,המהווה חלק כות רת של גליון אפ ריל של המגזין הזיכרון הזיכרון ביום ,Krakow.plשיוצא לאור על ידי עירית לשואה ,מונה למעלה קרקוב ,ואשר מתייחס בחלקו למחנה מ 400-שמות של בני הריכוז הגרמני לשעבר בפלשוב. . שנרצחו משפחותיכם קבוצה מתושבי קרקוב פועלת, גם להוסיף מעונינים אנחנולכל אחד מהנרצחים ,לאחרונה ,לשימור זכר המקום שבו היה פנים מחנה הריכוז פלשוב ,ומבקשים כי השטח . במצגת מופיע ששמם של מחנה הריכוז לשעבר יהיה מקום נא שלחו לנו תמונות של זכרון לטרגדיה הגדולה ,ולא פארק עירוני יקיריכם ואנחנו נצרף שבו מגיעים התושבים לטיול עם אותם ,לזיכרון עד. כל בי ה ם .עי רית ק רקו ב ,באמצעו ת ♣♣♣ מחלקת המוזיאונים ההיסטוריים של העירייה ,החלה להכין פרוייקט בהתאם, דוד וסרשטרום היה בין ומר ניזביטובסקי ,מנהל המחלקה ,אמר "מאה הילדים של לנה קיכלר" בז'ופנה ,ואחר כך כי יש לשמר את אופי המקום כפי שהיה. בבית הילדים של המזרחי ל ד ע ה ז ו מ צ ט ר ף ג ם י ו " ר ה ק ה י ל ה בקרקוב ,ברחוב מיודובה .היהודית בקרקוב ,מר תדאוש יעקובוביץ, בנו ,גיל ,סרק כמה עשרות וכב ר התקיימ ה בין ה שניי ם פגיש ה ראשונה בנושא השימור ואופיו .בחודש תמונות של חניכים בבית שעבר נערכו מספר מפגשים והרצאות הילדים של גב' קיכלר, חלקן תמונות פספורט של בהם הורחב המידע לציבור תושבי העיר על המקום ומשמעותו ,וכן נערך מרוץ בודדים וחלקן תמונות זיכרון לטרגדיה הגדולה. קבוצתיות ,ובחלקן מופיעים גם שמות מחנה הריכוז בפלשוב הוקם באביב ,1942על שטחם של שני בתי קברות יהודיים :זה המצולמים. שברחוב ירוזולימסקה וזה שברחוב אברהמה ,וכלאו בו את היהודים שהיו בגטו קרקוב, מי שרוצה לאתר תמונה לאחר שהאחרון יחוסל .שטח המחנה הלך וגדל במהלך חודשי קיומו והגיע ל 80-הקטר. של קרוביו -יכתוב מספר האסירים ,יהודים ופולנים ,הגיע לכחמישים אלף ,ששוכנו ב 200-בנינים וצריפים. למערכת ונשלח לו את האסירים הועסקו בעבודות שונות כולל תפירת מדים לצבא הגרמני ,תיקון מכוניות הקישור לתמונות ומשאיות ,חשמלאות ,נגרות ,מסגרות ,מחצבה ועבודות דפוס .בפלשוב היה גם מקום באינטרנט. הוצאה להורג של אסירים ,ביניהם אסירים שהובאו מכלא מונטלופיך .מיד לאחר המלחמה פורקו המבנים והצריפים שהיו במקום. ♣♣♣ בספרה ”פרידה ממילא “18כותבת הלה רופאייזן- שיפר כי כאשר גזרו במוזיאון היהודי שבבית הכנסת היהודים הגרמנים על הישן בקרקוב הצטברו מוצגים , הזרוע על דוד לענוד מגן רבים מאד ,המספרים את סיפור . בעצב זאת לא קיבלו חיי הקהילה היהודית בעיר .מאחר הנוער החלוצי ענד בגאווה והמוזיאון צר מלהכלים ,חודשה את הסמל היהודי” .היינו לאחרונה התוכנית של הקהילה אפילו רוקמים את המגן- היהודית ומחלקת המוזיאונים של דוד ,שיהיה יותר יפה .איש עירית קרקוב והממונה על שימור לא התבייש בכך שאנחנו האתרים ההיסטוריים במחוז , יהודים ,רצינו שיראו זאת! להקים בניין נוסף שישמש את לדאבוננו ,לא עבר זמן רב אחת החלופות להרחבת המוזיאון שבבית הכנסת ה“ישן“ המוזיאון. והשתכנענו כי לא קל לחיות כיהודים אצל ההרחבה אמורה להיות סמוך מאד למוזיאון הקיים ונבחנות ,מבחינות טכניות וכלכליות, הגרמנים“. מספר חלופות .כך או אחרת ,אין ספק שקרקוב צריכה מוזיאון ליהודיה.
התקדמות בתוכניות להרחבת מוזיאון יהודי
בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל
נוביני קרקובסקיה
קרקוב של הלה רופאייזן-שיפר ” לאחר האירועים הטרגיים הרבים שחוויתי בשש השנים הנוראות של הכיבוש הגרמני בפולין ,קשה לומר שאני חוזרת בנוסטלגיה למקומות בהם נולדתי וגדלתי , לעיר קרקוב בירתה הקודמת של פולין ,או לשכונת פודגוז ' ה בה התגוררה משפחתי ,ממנה גורשה והובלה לאחר טלטולים ממושכים ללא בית ,למחנות ההשמדה. כיום אין עוד יהודים בקרקוב ובפודגוז'ה .קול תפילתם ורינתם אינו בוקע עוד מבתי כנסת ובתי מדרש ; אין שומעים עוד את תפילתם הרמה והעצובה אל אל-עליון , שבצדקתו וברחמיו האמינו ללא עוררין .אין רואים עוד גברים יהודים הלבושים בלבוש המסורתי ,ולא את הנערים ,שפניהם העדינות עטורות פיאות מסולסלות . נעלמו מרחובות העיר ה " שטריימלאך " וה "קולפאקים " הגבוהים ,כובעי הפרווה של החסידים ,שהיו חובשים בימי חג ומועד .ידם האכזרית של ההיטלראים הובילה את כולם בנתיב המוות. בפודגוז ' ה עברו עלי ילדותי וחלק משנות נעורי . במחשבתי אני חוזרת אל חופי נהר הוויסלה המפריד את שכונת פודגוז ' ה מהעיר קרקוב .הוויסלה נהר רחב הוא , ונטויים עליו שלושה גשרים. נולדתי ברחוב רייטאנה שבקרבת הנהר .זהו רחוב שקט ,קרוב לשדרת פלנטי פודגורסקי .לעתים קרובות היינו עוברים העירה דרך הגשר .אהבתי להלך עליו ולהסתכל למצולות הנהר ,כשהרוח לוטפת את פני .בנהר הפליגו ספינות קיטור ,דוברות עמוסות עצים ,סירות וספינות דייגים .בקיץ היו מתרחצים בנהר ובחורף היתה הוויסלה קפואה. שכונת פודגוז ' ה שכנה בגדה הדרומית של הנהר . לאורכה היו שלושה רחובות ראשיים ,בהם עברה החשמלית הנוסעת לקרקוב ,כשהיא חוצה את הרחובות קלווריסקה ,לימנובסקה ורחוב לבובסקה ,ומגיעה דרך גשר הברזל למרכז העיר .ברחובות הראשיים היתה תמיד תנועה ערה .רוב אוכלוסייתה היתה יהודית .כאן היו
הלה רופאייזן-שיפר מעידה במשפטו של אדולף אייכמן1961 ,
עמוד 2
הלה רופאייזן-שיפר ,בתם של שמחה לבית רוזנברג ופנחס שיפר ,נולדה בפודגוז‘ה בקרקוב ב.1921- במלחמת העולם השנייה היתה קשרית של הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה ובגטו קרקוב. בשנת 1990התפרסם ספרה ”פרידה ממילא “18 ובו תאור חייה לפני המלחמה ובמהלכה. וכך מתארת הלה את קרקוב שלה: חנויות המכולת ,המאפיות וחנויות שמכרו סחורות שונות. בחנויות אלה היו תושבי פודגוז'ה ,הפולנים ,היהודים וכן האיכרים מכפרי הסביבה ,קונים את מצרכיהם .את הרחובות הראשיים חצו מספר סימטאות וכן כיכר השוק הגדולה. פעמיים בשבוע היו ימי שוק .בעגלות רתומות לסוסים היו האיכרים מביאים תפוחי אדמה ,ירקות ופירות : תפוחים ,אגסים ,דובדבנים שהפיצו ריח נעים ,ובקיץ לא חסרו גם גרגרי יער ושדה ,אדומים ושחורים .בשוק היו האיכרות ניצבות ליד שולחנותיהן עם כדי חלב ושמנת , חמאה וגבינה ,עם סלים מלאי ביצים ועם פרחים ריחניים בדליים .גם ליהודים היו בשוק דוכנים עמוסים יריעות טקסטיל וכלי בית שונים .גם חנויות היו ליהודים סביב כיכר השוק .ברצון היו הפולנים קונים אצל היהודים , למרות התעמולה של מפלגות הימין הלאומני" :פולני ,אל תקנה אצל יהודי !"" ,פולני! לך אל פולני!" – הרי אפשר היה בחנותו של יהודי לעמוד על המקח וגם לקבל סחורה בהקפה. במעלה כיכר השוק התנשאה הכנסיה הגדולה ,מוקפת מדרגות רחבות .בכל בוקר ,בחופזי לבית הספר ,הייתי חוצה את הכיכר ועוברת ליד הכנסיה .חברותי הנוצריות היו מצטלבות באדיקות ,ולפעמים גם כורעות ברך .בבתי הספר העממי והמסחרי למדו יחד יהודיות ופולניות .לכן גם ידעתי בעל פה את התפילות הקתוליות ,מזמורי כנסיה ומנהגים נוצריים. בית הספר על שם הנריק סינקייביץ' שוכן היה בקרבת הפארק של פודגוז'ה .תכופות היינו מטיילים בו בליווית מורינו ,כדי ללמוד ולהכיר את שמות העצים ,השיחים והצמחים שגדלו בו .על העצים ניתרו סנאים וציפורים שונות והשמיעו את ציפצופן. קרקוב ופודגוז'ה היו שזורות בגנים ,בשדרות של עצים רחבי צמרת – עצי ערמון ושיטה ,ובשיחי לילך שריח תפרחתם ,הלבנה או הסגולה ,נישא באוויר .בימי הקיץ החמים היתה אוכלוסיית פודגוז ' ה ,על זקניה וטפה , ממהרת אל גבעות קשמיונקי שגבלו עם השכונה ,והיו משופעות בדשא רענן ובפרחי בר שונים ,והיוו מקום מנוחה נהדר למבוגרים ולילדיהם – מקום למשחקיהם ומפלט מהחום ומרעש העיר. ימי החורף הלבינו בשלג ,והיו מלווים גם בכפור ורוחות עזות .אולם גם לחורף היה קסם משלו :מעל כל גבעה גלשו מזחלות-חורף ,החליקו המחלקיים והזדקרו גלמי שלג .בימי מלחמת העולם הראשונה ולאחריה ,עקרו לקרקוב ולפודגוז ' ה משפחות יהודיות רבות מעיירות הסביבה .כאן מצאו תעסוקה כבעלי מלאכה ,כאנשי מסחר או כעובדים במפעלים יהודיים .משפחות רבות עסקו בביתן בתפירת קונפקציה למען מפעלים אלה ,למרות שדירותיהן היו לרוב דלות וצפופות. )המשך בעמוד הבא(
עמוד 3ועידה
נוביני קרקובסקיה
בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל
קרקוב של הלה )המשך( אך בשכונת קז'ימייז' ,ברחובות קרקובסקה ,סטרדום וגרודצקה התגוררו יהודים אמידים .בקרקוב היו גם יהודים משכילים רבים :רופאים ,עורכי דין ,רבנים מפורסמים וחסידים .היו גם סופרי סת"ם ,דיינים וחזנים. לפני הכיבוש הגרמני התגוררו מתוך 250,000תושבי קרקוב קרוב לשישים אלף יהודים .בסביבה בה התגוררה משפחתי היו רוב האוכלוסין יהודים .רק שוערי הבתים היו פולנים .היהודים האדוקים ביקשו לגור בסביבה יהודית ,אולם היו גם יהודים שנטמעו בין הפולנים. לרחובות היהודים היה אופי מיוחד .בימי שבת ומועד היו כמעט כל החנויות של היהודים סגורות .בימי שישי נישא באוויר ריח הדגים המבושלים לכבוד שבת .בשבת נראו ברחובות יהודים ממהרים לתפילה ,כשטליתותיהם מופשלות להם על כתפיהם ,לצידם צעדו ילדיהם לבושים בגדי חג .קולות תפילה ורינה בקעו מבתי הכנסת. בפרבר קז'ימייז' בו התגוררה אוכלוסיה חסידית ,נראו בשמחת תורה חסידים רוקדים ברחובות ובידיהם ספרי תורה .ובפורים היה הנוער הציוני מתנועת " עקיבא " מארגן תהלוכות עד-דלא-ידע .מחוות ההכשרה החקלאית "בונארקה " ,ששכנה בירכתי העיר בקרבת פודגוז'ה ,היו מגיעות עגלות רתומות לסוסים ועליהם נוער חלוצי בתחפושות ,ששר שירים עבריים .מכל חלקי העיר היה אז הנוער היהודי מתכנס לרחובות קז'ימייז' ,מתגודד מסביב לעגלות אלה ,מאזין לדקלומים בעברית ובפולנית ,וצופה בהצגות הקצרות בעלות התוכן התנכ " י או החלוצי , שהוצגו על הפלטפורמות .בימי העד -דלא -ידע היתה החשמלית נעצרת רחוק ממקום החוגגים ,דבר שאירע רק לעיתים נדירות בלבד.
פודגוז ' ה היתה קשורה עם קרקוב בקשרים רבים . מעבר לוויסלה שכן ועד הקהילה היהודית .שם היו בתי הכנסת הגדולים ,הגימנסיה העברית ,בית ספר יהודי למלאכה ולמסחר ,בית היתומים היהודי .שם היו גם התיאטרון היהודי ובית האקדמאים היהודים. הכיבוש הגרמני שם קץ לחיים יהודים תוססים אלה . המאבק היומיומי לקיום ולהישרדות מצץ את כל לשד החיים עד ליום ההשמדה הבלתי צפויה שגזרו הגרמנים על היהודים .ב 20 -במרס 1941נכלאו כשנים עשר אלף יהודים בגטו פודגוז'ה .כל היתר הוכרחו לעזוב את העיר. את הכלואים דחסו לסימטאות אחדות .ב 20 -במרס נאסרה היציאה מן הגטו ,והועמדה עליו שמירה משולשת: ז'נדרמים גרמנים ,שוטרים פולנים ומשטרת סדר יהודית מאנשי הגטו. הגטו הוקף בחלקו בחומה ובחלקו בגדר תיל .בבתים אשר גבלו בצד הארי נחסמו כל היציאות והכניסות . הרחוב הראשי בגטו היה רחוב יוזפינסקה .בכיכר האחת שבגטו ,בככר זגודה )כיכר ההסכמה או השלום ( הזכורה לשמצה ,היו בימי האקציות האיומות מכנסים את היהודים ,פוקדים עליהם לכרוע ברך ,ואחר כך מובילים אותם למחנות ההשמדה .שלוש אקציות דמים כאלה היו: הראשונה ביוני ,1942השניה ב 28 -באוקטובר ,1942 וחיסולו של הגטו ב 13-במרץ .1943 ביום בו חוסל הגטו הובילו את רוב הכלואים למחנה ההשמדה אושוויץ וחלק למחנה הריכוז פלשוב .בין המובלים בנתיב המוות לבלזץ ‘ היו גם אבי ,אחי ואחת מאחיותי.
יאנינה ביגאי ,גיבורה פולניה ג ם ב שנ י ם ה נו רא ות ה הן ה י ו פולנים שסייעו ליהודים ,על אחת מהם מספר ד " ר אריה באומינגר בספרו "תנועות המרי בגטו קרקוב“, וכך הוא כותב: " בינואר 1943ביצעו באומינגר , הלברייך וחבריהם ,פעולות חבלה במסילת הברזל .יאנינה ביגאי ) , (J ani na Bi gaiפולניה ששיתפה פעולה עם ח ברי האר גון היהודי הלוחם ,הביאה מבית אביה ,פועל רכבת בזאבייז ' וב ) (Zabierzow מפתחות לפירוק מסילת הברזל . רכבת מהירה שבה הותרה הנסיעה לגרמנים בלבד ,ה ,D.Zug -ירדה מן הפסים בקו קטוביץ-קרקוב .גרמנים רבים נהרגו ,והמסילה יצאה מכלל שימוש למשך יממה ...בתגובה לחבלה ברכבת הרגו הגרמנים 22יהודים שע ב דו ב " א וסט באן " .ה ג ר מני ם הסבירו כלפי חוץ את ההתקפות והחבלות כמקרי שוד או אסון ,אך הם חשדו כי ידה של מחתרת יהודית במעשים אלה ,ונמנעו מלתת לדבר פומבי על ידי פרסום בעיתונים. ואילו יאנינה ביגאי המשיכה לשתף פעולה עם הלוחמים היהודים.
היא קיבלה עבודה כמנהלת משק בית אצל מפקד שדה תעופה ,האופטמן ק א פ ר ) (K a p p e rש ג ר ב ר ח ו ב וארשבסקה .14בליל החג הנוצרי "שלושת המלכים" ,ב 6-בינואר ,1943 ערך האופטמן קאפר חגיגה בביתו . ביגאי הגיעה למחרת היום מוקדם בבוקר לביתו של הקצין ,לנקות את הבית משרידי המשתה .עלה בידה לזרוק פתק דרך החלון אל הלוחמים שחיכו למטה ,ובפתק זה הודיעה להם כי באורח בלתי צפוי מצאה בבית עוד שני גרמנים ,שאחד מהם מבין פולנית ,וכיוון שכך עליהם להיזהר. בשעה תשע ושלושים בבוקר נכנס בניק האלברייך ,מחופש לעובד חברת החשמל ,עם עוד חבר ,לדירת הסרן קאפר " לבדוק " את המונה .הגרמני הוליך אותם לאמבטיה ,ושם כפתו בניק וחברו את הקצין .בו בזמן נכנסו לדירה עוד ארבעה לוחמים וכפתו את ית ר שני ה גרמנים ,שישנו ע דיין במיטותיהם אחרי ליל ההילולה , וסתמו את פיהם .להשלמת התמונה כפתו הלוחמים גם את יאניניה ביגאי, וכינו אותה " זונה גרמניה " באוזני הגרמנים.
בנימין )בנק( ”יקוב“ הלברייך הי“ד חבר "איסקרא" נלכד ב 19-בפברואר 1943על ידי הגסטפו וכדי שלא ליפול לידיהם זרק רימון ונהרג.
לאחר חיפוש קצר מצאו בדירה ארבעה אקדחים ותת מקלע אחד , כסף ,מזון ומדים של הצבא הגרמני . הלוחמים דרשו מקאפר את מפתחות המחסן .קאפר הצביע על יאנינה , ואמנם המפתחות נמצאו בכיסה . הבחורים פתחו את המחסן ,הוציאו משם סוכר וארגז משקה גרמני ,לבשו את מדי הצבא הגרמני ,והעמיסו את כל השלל על משאית ונסעו במהירות מן המקום...
בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל
נוביני קרקובסקיה
עמוד 4
החזנים של קרקוב אריה בראונר ז“ל ,איש קרקוב ,כתב מאמר ”כך התפללו יהודי קרקוב )מפנקס זכרונותי(“ שהתפרסם ב”-היהודים בקרקוב :חייה וחורבנה של קהילה עתיקה“. וכך הוא כותב על החזנים של קרקוב : מימי נעורי זכור לי החזן של בית הכנסת הישן , גולדנברג ,כמי שהצטיין בתפילתו המלאה פאתוס ורגש . קול הבריטון העמוק והחם שלו ,היה מרטיט את הלב ממש ,ועם זאת היה משרה על המתפלל אווירה של יראת- רוממות .שעה שגולדנברג היה אומר " קדושה " ,יכולת לחוש שאתה עומד במקום קדוש ושרפים מרחפים מעל ראשך ואומרים "קדוש! קדוש! קדוש!" .בחגים ובמועדים הייתה מלווה אותו מקהלה קטנה ,שמספר משורריה לא עלה על עשרה .זמרתה של המקהלה הייתה משמשת לו רקע קולי לרצ 'יטאטיב שלו ושעה שהייתה מבצעת קטעי זמרה ,כגון פזמונים ופיוטים ,הייתה מאפשרת לחזן לנוח קצת ולאגור כוח לקטע הסולו הבא שלו. עוד זכורים לי החזנים בנימין דים מבית הכנסת של ר' אייזיק ב " ר יעקליש ,ר ' שמואל קאופמן מבית הכנסת "הקופה " ור ' אשרל הירשברג מבית הכנסת של הרמ "א. החזן דים הצטיין בקול טנור לירי עדין ,והיה מופיע בחגים רח‘ שפיטלנה ,24כאן שכן בית המדרש מבצעת ובמועדים בלווית מקהלה גדולה .מקהלה זו הייתה ”אהבת רעים“ בו הופיע החזן לייב ברונשטיין קטעי זימרה רציניים מיצירותיהם של המלחינים הליטורגיים היהודיים הנודעים ,כגון זולצר ולבנדובסקי ,והתוצאה הייתה שהחזן הלך בדרכו שלו ,והיה מבצע קטעי אך בעיקר מיצירותיו של המלחין הקראקאי ,החזן אליעזר סולו משל עצמו ובלי ליווי של המקהלה ,ואילו המקהלה גם היא המשיכה בדרכה שלה ,והייתה מבצעת את גולדברג ,הידוע בכינויו "לייזרקה". יצירותיהם של לייזרקה ושפרבר. ר' אשרל הירשברג זכור לי משנות ילדותי המוקדמות, סופו של זיווג זה גם הוא בא מקץ שנתיים ימים . שכן אבי ז"ל נמנה עם המתפללים הקבועים בבית הכנסת של הרמ " א ,ומגיל רך הייתי מתלווה אליו בשבתות זופוביץ' עזב וגם המקהלה לא החזיקה מעמד זמן רב אחרי ובחגים .גם ר ' אשרל היה נעזר במקהלה קטנה ,שהייתה זה .שוב התקיימה תחרות על משרת החזן הראשי בבית מבצעת עמו יחד קטעי זמרה ,שהיה מלחין בעצמו .תפילתו המדרש "אהבת רעים" והפעם זכה בה החזן הצעיר מנדל, של ר ' אשרל וזמרת מקהלתו היו נוטות יותר לעבר אותו שזו הייתה לו המשרה הרצינית הראשונה. ברוך שפרבר המשיך להופיע עם מקהלתו וגם כחזן - סוג ,שהיה אופייני לבעלי-תפילה .גם כמה מבתי המדרש הגדולים בקרקוב היו מעסיקים חזנים קבועים בעלי רמה ,סוליסט בהזדמנויות שונות ,בחגים ובמועדים וגם שהצטיינו בקולותיהם ובתפילתם ,ובמרוצת הזמן אף בקונצרטים פומביים .במחצית השניה של שנות השלושים היה עובר לפני התיבה בימים הנוראים בבית המדרש התפרסמו בקהילות ישראל הגדולות באירופה. במחצית השנייה של שנות העשרים שמש בקודש בבית -המורחב והמשופץ של ר' מרדכי טיגנר ברחוב גרודזקה. בית -מדרש גדול אחר ,שהיה מעסיק חזן קבוע ובעל המדרש " אהבת רעים " שברחוב שפיטלנה החזן לייב ברונשטיין ,בעל קול טנור אדיר ויכולת עצומה .כפי שזכור מוניטין ,היה בית-המדרש של ציפרס ברחוב אגניישקי . לי ,סופר ,שהוא קיבל את השכלתו המוסיקלית הכללית בסוף שנות העשרים נתמנה שם כחזן ראשי ר ' יוסלה והקולית במיוחד בווינה .הוא התפלל בלווית מקהלה מנדלבוים .הוא היה אברך צעיר ,בתחילת שנות השלושים גדולה בניצוחו של אחיו .ואולם ,כעבור שנים מספר לחייו ,בעל הופעה נאה ,ממוצא חסידי ,וגם תפילתו נשאה הוחלפה מקהלה זו ע " י מקהלתו המפורסמת של החזן אופי חסידי מובהק .היה מרבה בניגונים חסידיים בנוסח והמורה ברוך שפרבר ,תלמידו ומנצח מקהלתו לשעבר של צאנז ומודז'יץ ,שהלמו להפליא את קול הטנור הלירי הרך "לייזרקה" .ר' לייב בורנשטיין המשיך לעבוד עוד כשנתיים שלו ותפילתו הייתה מלאה מתיקות ,שבה קנה לעצמו קהל עם מקהלתו של שפרבר ,ברם ,לא היה תיאום נאות בין אוהדים רב ,בעיקר בחוגים החסידיים שבעיר .מעריציו היו השניים .בורנשטיין נאלץ ,אפוא ,לעזוב ובמקומו נתמנה נוהרים לבית המדרש במיוחד בלילות חג ,כאשר היה מתפלל בלוויה של מקהלת נערים ,והיו ממלאים את אולם זופוביץ' ,חזן מבנדין ,שמוצאו מליטא. הוא היה יהודי קטן ,צנום ,בעל זקנקן תיש וחיצוניות התפילה מפה לפה. לצידם של חזנים בעלי-רמה אלה פעלו בקרקוב שליחי- לא -מושכת ביותר .בעת התפילה היה עושה תנועות והעוויות עצבניות ,וגם קולו ,במיוחד בצלילים העליונים ציבור ובעלי תפילה לאין ספור ,שהיו עוברים לפני התיבה לא הי ה צלול דיו ול עתי ם א ף חו ר ק קצת .ואול ם בבתי-המדרש הקטנים יותר בכל רחבי העיר .לא היה בית באינטרפרטציה שלו של הטקסט ובעושר לחניו היה כוח מדרש או מניין שבו לא יימצאו כמה בעלי-בתים "יודעי- נגן " ,חזנים ובעלי תפילה חובבים ,שהצטיינו בקולות ביטוי אדיר ,ששבה את לב כל שומעיו. ואולם גם זיווג זה ,היינו ,זופוביץ ' עם מקהלתו של נעימים ובסגנון תפילה נאה .רבים כאלה נמצאו במיוחד שפרבר ,לא הצליח במיוחד .זופוביץ' ,בהיותו בעל אישיות בבתי המדרש ובמניינים החסידיים. חזקה ובעל טעם וסגנון שונה לחלוטין מזה של שפרבר , )המשך בעמוד הבא( התקשה למצוא לשון משותפת עם מנצח המקהלה
עמוד 5
נוביני קרקובסקיה
בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל
החזנים של קרקוב )המשך( אכן ,ההיצע עלה על הביקוש .משאת נפשו של כל אחד מאלה הייתה לעבור לפני התיבה בחגים ,ובפרט בימים הנוראים .אך ברור שלא כל אחד זכה להגיע לכך ,היו , אפוא ,מצטרפים למקהלה טבעית ,שמלכתחילה לא אורגנה ולא אומנה כלל ,אלא הייתה יוצרת מאליה ,בחוש מוסיקאלי טבעי ורגישות דתית ,הרמוניה נפלאה ,שהייתה עולה לפעמים על טיבה של מקהלה מקצועית. בהקשר זה ראוי להזכיר את החזן מסטאשוב ,שהיה עובר לפני התיבה בימים הנוראים בבית המדרש "שארית בני-אמונה" ,שהיה ידוע בציבור בשמו המקוצר "שארית". החזן מסטאשוב נודע בסגנונו החסידי -עממי המיוחד ובמקהלת הנעורים שלו ,ואף חולל מעין " אסכולה סטאשובית " .בעקבותיו הוזמנו בעלי-תפילה מסטאשוב לעבור לפני התיבה בימים הנוראים בכמה מבתי-מדרש אחרים בעיר .אחד מהם זכור לי מתפילתו בבית-המדרש של שכונת קלאפאז' ,בככר מטייקו .4 מפיהם של זקני קרקוב נודעו לי פרטים על שני חזנים גדולים שפעלו בעירנו בדור הקודם ,בשלהי המאה התשע- עשרה ובתחילת המאה העשרים .אחד מהם היה ר ' אליעזר גולדברג ,הלא הוא לייזרקה המפורסם ,והאחר הוא יוסף פישר .לייזרקה שימש בקודש בבית -הכנסת "הקופה" .הוא היה חזן אוטודידאקט שהגיע למה שהגיע בכוחות עצמו בלבד הודות לכשרונו היוצר העצום .סיפרו עליו ,שלא הצטיין בקולו כלל ,שהיה אפילו צרוד וחורקני. משום כך שם כנראה את הדגש בעיקר על הזמרה המקהלתית .ואכן הלחין לייזרקה יצירות לזמרה מקהלתית ,שהיו עשירות ומלאות תוכן ,בעלות איכות , שגדולי המלחינים האירופיים לא היו מתביישים בהן . כיוון ,שכאמור ,מעולם לא למד לימודים תיאורטיים בכלל ,וניצוח בפרט ,הרי ,כפי שסופר עליו ,היה מעמיד את חברי מקהלתו מסביבו והיה מנצח עליהם בתנועות בלתי- מקצועיות ובלתי-שגרתיות לחלוטין :היה מושך בכנפי בגדיהם ,דוחף אותם ,צובט ,וכיו " ב ,וכך היה כל אחד מהם פותח את חלקו במקום וברגע הנכון .ואולם אחדים מחברי מקהלתו למדו את המקצוע באורח שיטתי ואף
הפכו בעלי-מקצוע ממדרגה ראשונה. החזן השני ,שעליו שמעתי מפי זקני העיר ,היה יוסף פישר ,בעליו של בית הדפוס הידוע ברחוב גרודזקה , שבנוסף על מקצועו ועסקו שמש כחזן ראשי בבית-המדרש " היכל נאורים " – הידוע בכינויו ה " טמפל " ,שברחוב מיודובה .על גדולתו בחזנות תעיד העובדה ,שאפילו יהודים מאותם החוגים ,שהתנגדו עקרונית לקיומו של ההיכל בכלל וראו בו מוקד לכפירה והתבוללות ,היו באים בהמוניהם לשמוע את תפילתו של החזן פישר. ואם כבר בהיכל מדובר ,ראוי להזכיר ,שפעלה בו מקהלה גדולה ,בעלת רמה מקצועית גבוהה ,בניצוחו של הד " ר לוסט ,שהיה " סגי -נהור " .זו הייתה מקהלה מעורבת ,של גברים ונשים )ללא השתתפות נערים ( – וזו הייתה סיבה נוספת לחרם ,שהוטל ע"י החרדים על בית- תפילה זה. ולסיום כמה תופעות מיוחדות ,יוצאות דופן כביכול . קרקוב נתברכה גם בחזן-ילד-פלא ,הלא הוא הנער איצ'לה טילס ,שהתפרסם בסוף שנות העשרים ובראשית שנות השלושים והיה עובר לפני התיבה כחזן-אורח בשבתות ובמוע די ם ב בתי המ ד ר ש ה ג דולי ם ו ג ם הי ה עו ר ך קונצרטים בלווית מקהלותיהם ותזמורות ,שאורגנו במיוחד לצורך הופעות אלו .המועדים השכיחים ביותר לעריכת קונצרטים מסוג זה היו ימי חול -המועד ,אך בעיקר ערבי החנוכה. מדי פעם היו מופיעים בעיר חזנים אורחים מערי פולין הגדולות ואף מחוץ לארץ ומעבר לים .במיוחד ראוי לציין את ביקורו בקרקוב של הגדול והמפורסם בין החזנים שבכל הדורות ,ר ' יוסלה רוזנבלט ז " ל ,שזיכה את קהילתנו בהופעת אורח בשנת .1927תשע-עשרה הופעות וקונצרטים – מספר שיא בתקופה ההיא – נתן החזן הדגול בעירנו ,כשקהל של אלפים צר על בתי -הכנסת שבהם הופיע ,וכל ימי שהותו והופעותיו היו מעין "יומא אריכתא " ,חג ממושך וזמן של התרוממות -הנפש לכלל יהודי העיר ולחובבי החזנות בפרט.
זכרונותיו של הילד יחזקאל פולניצר על בתי הכנסת בקז‘ימייז‘ ”בפינת הרחובות מיודובה ופודבז'זה ,שכן בית הכנסת "הטמפל" .זה היה בית כנסת מפואר שבו לא התפללו בכל יום ,אלא רק בשבתות וחגים .בחלקו העליון של אולם התפילה הגדול היה יציע ובו עוגב שליווה את שירת המקהלה .על העוגב ניגנו רק בעצרות ממלכתיות כמו ביום הקונסטיטוציה בשלישי במאי ,ביום העצמאות הפולני שחל ב 11-בנובמבר או ביום הולדתו של הנשיא .בימים אלה התאספו כל הילדים מבתי הספר היהודיים לתפילת חג יפה ומיוחדת .הרב החזן התפלל ,ותפילתו לוותה בנגינת עוגב ובשירת המקהלה .לאחר התפילה דרש הרב דרשה ,ואחריה התפזרה העצרת . הרבנים שדרשו ב"טמפל" ושאותם אני זוכר מתקופת ילדותי היו ד"ר יהושע טהון ואחריו ד“ר שמלקס. בית הכנסת ה"אלטה שול" שוכן ברחבת שרוקה ).(Szeroka באולם הגדול התפללו רק בשבתות וחגים ,וביום -יום התפללו בחדרים הצדדיים .פנחס לייזר ,היה השמש של ה "אלטה שול" , ולאחר מותו החליף אותו בנו שייע .בשבתות שבהן היהודים אומרים פרקי אבות למדו ב"אלטה שול" למעלה. בבית שברחוב יוזפה , 40בית בן שתי קומות עם עליית גג ,היה בקומה השנייה בית כנסת קטנטן בגודל 25מ"ר לערך ,נקי מאוד, והמתפללים היו חילונים ומסורתיים .קראו להם דאיטש מלשון דויטשר ,כלומר גרמנים .הכינוי דבק בהם מפני שיהודים דתיים לבשו קפוטה ,מעיל ארוך ,ואילו היהודים החילונים היו מגולחים ולבשו מעיל כפי שהיה מקובל אז באירופה .שמש בית הכנסת , יהודי נמוך מאוד ,גר בעליית הגג ונעל את דלת בית הכנסת על סוגר ובריח“. עדות של יחזקאל פולניצר לנורית אשכנזי הבית ברח‘ יוזפה 40שבקומתו השניה התפללו ”דאיטש“
בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל
עמוד 6
נוביני קרקובסקיה
רשמיה של תלמידה בגימנסיה העברית "הגימנסיה ע"ש חיים הילפשטיין" החלה את דרכה בשנים ,1909-1908 עם הפעלת הכיתה הראשונה של בית ספר יסודי עברי .בית הספר היה כפוף לתוכנית לימודים ממשלתית ,בנוסף ללימודי עברית ,תנ " ך והיסטוריה יהודית .רמת הלימודים בבית הספר היתה גבוהה מאד ,שאיפת המורים והתלמידים כאחד היתה להוכיח לפולנים שהגימנסיה העברית היא בין בתי הספר הטובים בעיר. ואכן ,על אפם וחמתם של המפקחים ממשרד החינוך העירוני , שהיו נוכחים בבחינות הבגרות וארבו למעידות ,נותרה הגימנסיה מסווגת לפי קטגוריה ,Aקרי הטובים ביותר . עם השנים גדל בית הספר והתפתח , כלל בית ספר יסודי ,תיכון ובית ספר מקצועי לבנים .בשנת 1939למדו בו כ 1,200-תלמידים. בית הספר היה חילוני עם דגש על חינוך ציוני -לאומי .במסגרתו חגגנו את החגים היהודים – חנוכה ,פורים ול " ג בעומר – במסיבות ,בהצגות ובתהלוכות ברחובות העיר לצלילי תזמורת כלי הנשיפה של הגימנסיה. פעילות אחר הצהרים וחיי החברה היו מגוונים ומעניינים .היינו נפגשים בבית הספר לשיחות ,אסיפות ,חזרות למופעים לקראת החגים ומופעי ספורט .אהבנו גם לטייל בעיר ובסביבתה .השתתפנו בנשפיות עם ריקודים סלונים ,הלכנו לסרטים . בקיץ שחינו באחת משתי ברכות השחייה הציבוריות או השתזפנו על שפת נהר הויסלה .בחורף החלקנו על
הקרח. המדים של בתי הספר התיכוניים בעיר היו זהים ,ולכל גימנסיה היה מספר משלה .אנחנו,תלמידי ה ג י מ נס י ה ה ע ב רי ת ,נ ש א נו א ת המספר 445על שרוול שמאל של המעיל והחולצה בגאווה גדולה .כך הפגנו לעיני הגויים את יהדותנו. התרבות העברית קיבלה מקום של כבוד בחיי בית הספר .כמה מן המורים הביאו מביקורם בארץ קצת מן הפולקלור העברי החדש ,וביניהם שירי החלוצים כדוגמת "דודה ,הגידי לנו כן"" ,בת שש-עשרה הייתי" ועוד, ששרנו בהתלהבות רבה .אני זוכרת את ביקורו של חיים נחמן ביאליק בבית הספר ,בשנת .1934הוא שוחח איתנו בעברית ,וסיפר על היישוב היהודי בארץ-ישראל. בית הספר מעלה בי זיכרונות טובים .היה זה בית ספר מיוחד , והרמה הכללית ,האווירה ושיטת ההוראה היו ראויים לשבח .עד היום אני ניזונה ממה שקיבלתי בין כתליו. איש הקולנוע ,הסופר והעיתונאי נתן ג רוס המנו ח ,ש הי ה ג ם הוא מבוגרי הגימנסיה )שתי כיתות מעלי ( מתרפק בכתביו ,בהערצה נוסטלגית , על זיכרונותיו מימיו כתלמיד בגימנסיה " :בית הספר הזה הקנה לתלמידיו תחושת גאווה .כשהיית חניך בית הספר שלנו ,מיד הפכת להיות מעט שונה מכל סביבתך " .על המורה יוליוס פלדהורן ,הסופר , שהיה המחנך שלי בכיתות י "א -י " ב , כתב גרוס " :פלדהורן לימד להתבונן
הגימנסיה העברית ברחוב פודבז‘זיה
ולהאזין ,הוא חיפש בתלמידיו פחות ידע ויותר אינטליגנציה ,חשיבה עצמית ויחס לחומר הנלמד."... כחלק מתוכנית הלימודים הלכנו להצגה או לקונצרט פעם בחודש . למדנו ספרות פולנית והיסטוריה פולנית .חגגנו את יום החוקה ,הכרנו את המשוררים הפולנים הגדולים . ראינו בפולין את הבית שלנו .בשנת 1935התאבלנו מרה על מות מנהיגה הגדול של פולין ,יוזף פילסוצקי ,והיו שסיפרו כי היהודים יושבים עליו " שבעה " .מותו בישר החמרה ביחס הפולנים אל היהודים. אפשר לומר שהתחנכתי על שתי תרבויות – תרבות עברית ציונית , חילונית ותרבות פולנית. הלה מאיירס" ,ילקוט זכרונות"
המנון הדגל של הגימנסיה העברית ע“ש ד“ר חיים הילפשטיין
תזכורת לתשלום דמי חבר לשנת 2016בסך 150ש“ח בהמחאה או העברה ת.ד 17209 .תל אביב 6117102חשבון 2167/89בנק איגוד ) (13סניף 079הרצליה
עמוד 7
בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל
נוביני קרקובסקיה
אחוות הסטודנטים "קדימה"
בית האקדמאים היהודים ,פשמיסקה 3
בעידודם של בני משפחתי יצאתי לקרקוב .הנכסים הרוחניים והאינטלקטואליים שרכשתי עלו בהרבה על מה שהיה בכיסי .נראה לי שיכול היה להיות גרוע יותר ,אם המצב היה הפוך .אחרי הכל ,איש לא יכול לגזול ממני את מה שבראשי . בידי הייתה רק כתובת אחת בקרקוב: מעון הסטודנטים היהודים ברחוב פשמיסקה ") 3המעון האקדמי"(... תכננתי לשכור חדר קרוב ככל האפשר למעון האקדמי ,שהיה מרכז החיים של האנטליגנציה לעתיד . המעון היה נכס של ארגון "אוגניסקו" )"מוקד"( ,שמשרדיו היו במעון .המועצה של " אוגניסקו " , שנבחרה באופן דמוקרטי ,הורכבה בעיקר מסטודנטים מקרקוב .על המעון פיקח פרופסור רפאל טאובנשלאג מטעם האוניברסיטה היגלונית ,שהיה מומחה בינלאומי למשפט רומי ואחד היהודים המעטים שהגיעו לכהונת פרופסור באוני ברסיטה זו .למ רות שנול ד כיהודי ומעולם לא הסתיר את מוצאו, הוא לא היה מקורב ליהודים ,והמיר את דתו לקתולית.... ב"אוגניסקו" פעלו גופים ציוניים ואנטי -ציונים בקרב הסטודנטים . בגלל אופיים האינדווידואליסטי של היהודים קמו ארגונים רבים ממפלגות ומקבוצות שונות .נמשכתי במיוחד ל שני א רגוני סטודנטי ם ציונים .הראשון היה "השחר" ששלט באוגניסקו ובכל המוסדות השייכים אליו ,ואף זכה ברוב מוחלט בבחירות למועצותיהם .נטיתי לעבר קבוצת " קדימה " הקטנה ,בת שלושים או אר בעי ם ח ברי ם ,ש הית ה א חוו ה אליטיסטית .היא פעלה בשיתוף עם אחווה וינאית בעלת שם זהה ,שעם חבריה נמנה ד"ר תיאודור בנימין זאב
הרצל... אגודת " קדימה " בקרקוב היתה גאה בקשריה עם וינה .חבריה היו בעיקר סטודנטים מקרקוב שהיו נאים והדורים ,ממשפחות טובות ומבתים אמידים .חלקם היו מוכשרים יותר והשאר בעלי כישורים ממוצעים ...סטודנט שביקש להצטרף לאחת האחוות היה צריך לעבו ר תקופת מועמדות בת כמה שבועות או חודשים ,שלאחריה הצביעו חברי האחווה בעד או נגד קבלתו .אם התקבל ,היה בשנתיים הראשונות " ) "F u xט ר י ( .ח ב ר ב כ י ר נ ק ר א " , "Burshואילו חברים שסיימו את האוניברסיטה הפכו ","Alte Herren שהיה מעמד של חברי כבוד .לכל Fux היה פטרון ,מעין חונך שהגן עליו ויעץ לו ,למרות שהבדלי הגיל בין הפטרון לטירון היו כמובן קטנים. הנהלת האחווה הורכבה משלושה חברים ,Co-Senior ,Senior :וFux-- .Ma j o rהאח רון הי ה א ח ראי על הטירונים והתייחס בעיקר לאימוני הכושר ולהתנהגות החברים .ה Co-- S e n i o rה י ה מ מו נ ה ע ל ה ת ר ג ו ל האינטלקטואלי והאידיאולוגי .כל חבר באחווה היה צריך להכיר את הספרות העברית את ההיסטוריה היהודית ,מכיוון שרבים מהחברים הגיעו מבתים מתבוללים .ה Senior- פיקח על כל העניינים הארגוניים. כ ב ו ד עצ מ י ו כ ב ו ד לז ול ת ה י ו חשובים מאד באחווה .בנוסף עברנו אימוני כושר ,ובעיקר סיף ,והשתמשנו במסכות ובאפודים להגנה .לאחר אימונים בחרבות עץ עברנו לשימוש בכלים האמיתיים .החשיבות של מ י ו מ נ ו י ו ת ה ד ו -ק ר ב ה פ כ ה א ת האימונים והתרגילים הללו להכרחיים. הצ ט ר פ תי ל א חו ו ת " ק ד י מ ה " משום שמדריכיה וחלק מתפישתה תאמו את השקפותי על העול ם : להכיר את הזהות שלך ואת השורשים שלך ,ולהראות לעולם שהיהודים ראויים לכבוד כמו כל אחד אחר . מיומנויות דו -קר ב היו ה הו כ ח ה הטובה ביותר לכך שסטודנט יהודי צעיר איננו פחדן .על הסטודנט היהודי לנהוג בכבוד עצמי במגעיו עם הסטודנטים האחרים ,שהינם בעלי רקע שונה .הוא יכבד אותם ,אך גם יצפה שינהגו בו כבוד .כך ניסו חברי האחווה שלנו לאזן את המצב שבו חששו חלק מהסטודנטים היהודים באוניברסיטה מפני הסטודנטים
האחרים. ואמנ ם ב כל האוני ב רסיטאות האירופיות ,כמו גן בפולין ,סטודנטים רבים שאינם יהודים התייחסו אל הסטודנטים היהודים בבוז ,כאל פחדנים .חברי האחוות היהודיות התחייבו להגיב על כל עלבון ולהתעמת בדו -קרב עם המעליבים . כשהאחים היהודים הצליבו חרבות עם יריביהם ,פעמים רבות היו טובים יותר משום שהיתה להם מוטיבציה גבוהה יותר ,ולכן נצחו בקרבות הדו- קרב .אני זוכר שהיו בינינו כמה סטודנטי ם שהיו בדרגת ר ב -אמן בסיף ,והמפורסם שבהם היה מיכאל נוימן ,שכונה " מרס " .נוימן היה "סניור" בזמן שהצטרפתי ל"קדימה" והוא לימד אותי סיף. חבר אחר באחווה היה הפרקליט ד"ר אדוארד רוסטל ,שכונה "פוטשי". הוא היה הפטרון שלי ,אינטלקטואל שכתב בעיתון הפולני -יהודי " נובי דז ' ינניק " )" היומון החדש "( שיצא לאור בקרקוב .עוד " כוכב " באחווה היה הרופא אדם בוכנק " הרקולס " , אתלט בעל הופעה מרשימה ,וכן ד" ר נורברט שרגר ,שנקרא "מופתי" בשל קלסתר פניו המזרחי .חברים אחרים היו ד " ר איגו קורנהאוז ר ,רופא ומהנדס ; ד " הנרי גוט " לוופק " , אגרונום; המהנדס אדוארד האוברגר ; האגרונום איגנצי פויר ; הפרקליט מקס בידרמן; התעשיין מ. קלמוס ; אוסקר נאדל ; האגרונום חיים פורטנוי ; והרופא ד " ר מוניק ג רוס " פלוטו " .ה כינוי שלי הי ה "פיקס" )מאידאה פיקס(... עם עליית האיום הנאצי השפעתי על חבריי להתקרב יותר אל הציונות ולשלוח נציגים מועמדים לכל ארגון או מוסד יהודי וציוני .אני נבחרתי למועצת " אוגניסקו " ואף כיהנתי כסגן נשיא הארגון .נשיאו המצטיין של " או גניסקו " הי ה ד " ר ראובן )ריבק( וולף ,שהיה גם יו"ר "השחר". כשד" ר אוזיש טהון נפטר ב1936- העמידה האחווה את משמר הכבוד . חברי המשמר חבשו כובעים צבעוניים וסרטים תואמים על העניבות ,ועמדו סביב הארון עם חרבות בידיהם .זמן קצר לאחר הצטרפותי נבחרתי לכהונת ,Co-Seniorובשנתיים שלפני פרוץ המלחמה כיהנתי כסניור האחרון של האחווה "קדימה" בקרקוב. הנריק צבי צימרמן מתוך: "הסנה הבוער .שרדתי ,זוכר ,מעיד"
בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל
עמוד 8
נוביני קרקובסקיה
"כבל" -מחנה עבודת כפייה שנשכח
קוראים כותבים,
מפעל "כבל" Kabelwerk Betriebs-G.m.b.H. - Kabelשכן ברחוב פרוקוצים מס‘ 75ו היה אחד מארבעת המפעלים שהיו מחנות סמך של פלשוב ,ובהם הועסקו האסירים היהודים .שלושת האחרים היו של DEFברחוב ליפובה ,4 Nachrichten Gerätelagerגם הוא בזבלוצה ומתקנים בשדה התעופה ברקוביצה. " כבל " הוקם עוד לפני מלחמת העולם ,והיה במרחק של כ 1.5 -ק " מ מהמחנה הראשי פלשוב ,ותלוי בו לחלוטין לצורך אספקת מזון ,טיפול רפואי, שומרי המחנה ועוד .התנאים במקום נחשבו לטובים יחסית ,לאסירים סופקו מעט בגדים ונעליים ,ובמפעל היה חדר אמבטיה עם מים חמים זורמים. היהודים הועסקו במפעל משנת ) 1942ויש שאומרים שמ ,(1943 -ומספרם עמד על כ 300-אנשים ,גברים ונשים ,שגוייסו לעבודה מגטו קרקוב והתגוררו במחנה פלשוב שהוקם אז .האסירים עבדו במסגריה ,במכונות ליפוף ,מכבשים הידראולים ,הפעלת מבערים ,עבודות מתכת שנות ,חדר דוודים ובמקום היה גם דפוס .היו גם אסירים שעבדו כחייטים ,ספרים ,כובסים ,נהגים ועבודות פקידות מינהליות .העבודה נמשכה כ 12-שעות ,עם הפסקת צהריים של חצי שעה בלבד ,בשתי משמרות :משמרת יום ומשמרת לילה ,כולל חגים וימי ראשון .הפיקוח על האסירים היה של מנהלי עבודה פולנים. האסירים סומנו במספרים של מחנה האם ,וכדי להבדילם מעובדים אחרים במקום ,אולצו ללבוש בגדים מפוספסים שבחזיתם ,בצד השמאלי, משולש צהוב עם המספר .כל אסיר במחנה קיבל כ 40 -גרם לחם לארוחת ה בוקר ,קפ ה שחור ,ומרק ירקות דליל לארוחת צהריים ,שבדרך כלל בושל עם אפונה או לפת עבשה , מעופש .עם זאת ,בעזרת עובדים מפעל ”כבל“ ב ,1945-צילוםIPN : פולנים ,הצליחו האסירים היהודים לקבל ,כמעט מדי יום ,מוצרי מזון מהעיר. מעדויות של אסירים לשעבר במקום היו במפעל ארבעה צריפי עץ שבכל אחד דרגשים בשלוש קומות ,ששימשו את האסירים והאסירות ,את אנשי האו.דה ,.חדר חולים ,מטבח ואחסון ,ומגורי השומרים .מגורי הנשים הופרדו ממגורי הגברים על ידי גדר תיל ,ובמקום היה מגרש מסדרים .העבודה הפיזית היתה קשה אך התנאים היו טובים יותר והאסירים ארגנו אירועים ומפגשים כולל בתקופת החגים. במקום פעל גם תא מחתרת שהיה בקשר עם ארגוני המחתרת הפולנים , במטרה להקל בריחות אסירים בודדים .לדברי אלכסנדר ביברשטיין ,הצליחו שני אסירים להימלט מהמפעל ,ובתגובה רצחו הגרמנים שישה אסירים. עם זאת ,המשמעת במקום היתה נוקשה ואסירים שהוחשדו בהברחה , חבלה או כל תירוץ אחר ,הועברו לפלשוב ונורו שם .עם התקרבות הצבא האדום חוסל המפעל בשני שלבים :בתחילת קיץ 1944הועמס ציוד ופרטים אישיים על רכבות מיוחדות ,וחלק מהאסירים היהודים הועברו לפלשוב . במקום נשארה קבוצת פירוק של כ 100-אנשים ,שמשימתם היתה לפרק את מכונות המפעל ולהעמיסן על רכבות ,כך עד ספטמבר ,1944כשאחרוני האסירים הועברו לפלשוב .הצריפים שהיו במקום פורקו בסוף .1944
בעקבות הכתבה ”קרקוב היא בלבנו“ שמחתי לקרוא שאנשים רבים עדיין מתגעגעים לעיר הולדתי ,ומתרפקים עליה בזכרונות ילדות טובים. נולדתי בקרקוב בשנת ,1929וגרנו ברחוב סטרווישניה .כשפרצה המלחמה הייתי בן ,10ונאלצתי לעזוב את בית הספר לאחר שלוש שנות לימודים בלבד .הייתי בת יחידה עד גיל ,8והיתה לי ילדות מפונקת ונפלאה בעיר .אהבתי לטייל עם הורי ברחובות היפים ולקנות בחנויות שהציעו כל טוב. בזמן המלחמה הייתי בגטו קרקוב, ומשם לפלשוב .עברתי יסורים באושוויץ ובעוד 4מחנות ,עד ששוחררתי ב.24.4.1945- אחרי המלחמה חזרתי לקרקוב, מכיוון שלא הכרתי ,ולא היה לי בית אחר לחזור אליו ,ורציתי לחפש אם נשאר מישהו מבני משפחתי .הרי כל משפחת אבי נולדו וחיו בקרקוב .אבל, לדאבוני ,איש לא חזר! הלכתי ברחובות וחיפשתי את עירי שהיתה, אך קרקוב היתה עבורי כעיר רפאים. למרות שעברו 70שנה מאז ,אני עדיין חושבת ומדברת בפולנית ,ומתגעגעת לילדות שנקטעה ולא היתה יותר, בעיר היפה שבה נולדתי. אסתר )ארנה( פרידמן
מיכאל וחולה ) (Michał Wachułaדוקטורנט מקרקוב כותב תזה על "כבל" והוא מבקש מכל מי שיש לו מידע כלשהו על המקום הנשכח הזה ליצור עמו קשר .מטרתו היא לחקור את ההיסטוריה של מחנות המשנה ""Kabelwerk ואת גורלם של האסירים במקום ,ובנוסף ,להנציח את המקום ,והאנשים שנרצחו שם ,שכן היום אין למקום ולאסיריו כל זכר
[email protected]טלפון 053-8288582
באחד מתיאורי קרקוב היהודית שלפני המלחמה מצאתי כי" :ברחוב דיטלה 36בחצר פנימית פעל סניף השומר הצעיר .בסמוך לו היה סניף של יהודה העתיד". האם יש מי שיכול להוסיף מידע על תנועת ”יהודה העתיד“? בנוסף ,ידוע לי שלבונד היתה תנועת ילדים שנקראה "סקיף" .האם ”סקיף“ פעל גם בקרקוב? היכן? והיכן פעלו סניפיה של תנועת הנוער של הבונד ”צוקונפט“ בקרקןב. דניאל קמפלר
אבלים על פטירת חברתנו
פליציה טננבאום ז“ל לבית פרידמן ומשתתפים בצערה העמוק של המשפחה
ועידת התביעות CONFERENCE ON JEWISH MATERIAL CLAIMS AGAINST GERMANY, INC. ● Website: www.claimscon.co.ilדרך חברון ,101ירושלים ● 93480טל' ● 02-6712711 :פקס02-6712731 : Beit Ha’umot, 101 Derech Hevron, Jerusalem 93480 ●
[email protected]